| מאת:: ערן פסח | תאריך: 26/01/2007 04:51 |
| במוות כמו בחיים זהו אני כבר לא יכול לסובב לו את הגב אני כבר לא יכול לפחד מפניו אבל יותר מכל איני יכול להשלים איתו המוות שלך. מאמי קטנה תסלחי לי שאני לא מעודן חיובי ותסלחי שאיני יכול לכתוב לך מילים מפייסות.אני כועס .כועס על היותך אינך.כועס על הנסיבות שבהן אינך.על דברים שלא נאמרו מעולם.על האפשרות שאולי נשכח אותם.על לילות קשים שעברת.לילות יפים שלא יחזרו לעולם,על האור שכבה בעיני משפחתך,ועל כל מה שהביא איתו הדבר הזה,המוות שלך. נורא ואיום בשבילי לשבת ולכתוב לך כאן באתר לזכרונך במיוחד כי זה מתנגד לי ברצון להתכחש לחלוטין בעובדה הקיימת .אני אומר את זה לעצמי שוב ושוב.את מכירה אותי נשמה , כמו שתמיד אמרת לי ילד שמסרב להתבגר.נחשי מה אליה אירוני ועצוב כמה שזה יהיה האובדן שלך מבגר אותי.אני חייב לך כל כך הרבה ,חברה שלי טובה,נשמה טהורה,כמה כוח נידבת לי,בכמה טוב עטפת אותי,ולא ויתרת לי,האמנת בי תמיד.היה לי המזל להיות איתך בתאילנד ואוסטרליה ואת זה בחיים הזמן לא ישכיח.יושבים לילות על לילות ומדברים צוחקים ,צוחקים ובעיקר צוחקים.יפה שלי אני מבקש סליחה על כל הפעמים שביקשת ממני לבוא לעשות לך שמח ולא יכולתי,על אותה ארוחת ערב מתוכננת שביטלתי,כל כך הרבה זמן מבוזבז שלא ניצלתי, על התמימות שבעתיד בטחתי. אני רוצה לבקש סליחה -על כל הרע,על כל המר,וכל המיותר שעברת.אני רוצה לבקש סליחה על כל פעם שאני חורק שיניים כשאני נזכר בך על הבעיטה הזאת בבטן כשאני רואה תמונות שלך ועל האין סוף דמעות שיוצאות על הלב שלך. כנראה שאני מנסה להשלים פה איזה חלל כאשר אני כותב לך , משום מה אני מרגיש שהוא רק גדל .אליה אהובה תסלחי לי על שאיני מתמודד עם האובדן בצורה כל כך טובה ,לזה אף אחד לא מכין אותך.תסלחי על הפעמים שנשברתי מולך ולא הצלחתי להרזיק במיוחד אותה שיחת טלפון שהתקשרת לבשר לי את הבשורה הארורה ונשברתי לחלקים. אני מבקש סליחה שלא באתי לגילוי מצבה ,לבשתי לבנים כמו שאנגלה ביקשה וקפאתי לפני היציאה.על חצי שנה שלא הצלחתי להרים את הטלפון לחייג ולדרוש בשלום אנגלה ושר.על חצי שנה שלקח לי להיכנס לפה ולרשום לך את על ליבי. לצערי כבר קברתי יקרים לי בחיי את יודעת.ממך אני מסרב להתגבר. אני מודע לגודל המזל שהיה לי אותך ל8 שנים,ולגודל האובדן שיימשך לכל החיים. אני אוהב אותך תמיד במוות כמו בחיים |
|
| עריכה | מחיקה | |