| מאת:: ברוך לנציאנו (לוצ'י) | תאריך: 15/04/2007 10:58 |
| אנג'לה היקרה לצערי ניפגשנו לראשונה לאחר הרבה זמן בשבעה של אביך ודודי ז"ל . אנחנו משפחה גדולה ולא כל כך מאוחדת וזאת הסיבה שלא הקרתי את ביתך אליה המקסימה . כך אומרים עליה כולם , אבל שם עמוק בתוכי אני מנסה לתאר את אליה דרכך ודרך האתר הניפלא שעשית למענה , וזה גורם לי תחושה של כאב גדול שהוא בטח קטן מאוד לעומת הכאב שלך של שר ושל כל מי שהכיר אותה באמת. הבנתי שאליה ביקשה שתמשיכו ליחיות את החיים בשימחה בלי הרבה כאב וזה קשה כי הכאב נובע מגעגועים לטוב שחסר לנו . שמעתי ממך שזאת לא דרך העולם שהורים צריכים לקבור את ילדיהם יש צדק בדברייך אבל דעתי ילדים שניקברו ע"י הוריהם הרוויחו מפני שהם שלא היו צריכים להרגיש את כאב הפרידה וליחיות בלעדי אהובם . * בדורינו אין נשמות חדשות כולנו מגולגלים והיגענו לעולם הזה כדי לתקן ולהשלים את החסר אלו שניפטרו מוקדם, כבר תיקנו אחרת לא היו עוזבים אותנו מוקדם זה כמו ליקפוץ כיתה בלי לחכות הרבה. * לפי היהדות אומרים ניפטר ולא מת מפני שיש המשך לנשמה היא ניפטרה מין הגופה ומין העולם הזה ועוברת למקום אחר. (ניפטרה היתפטרה עכשיו יותר קל לה) . זאת אומרת שהנשמה עוברת למקום יותר טוב . * היא עשתה את המשימה שלה ועכשיו ממשיכה קדימה ואנחנו עדיין אחרייה . אז פה אנחנו צריכים לישמוח בשבילה וזה מה שהיא בעצם ביקשה . איזה ילדה חכמה היא נשמה טובה שידעה שזה לא הסוף זאת רק ההתחלה. באהבה ברוך לנציאנו הבן של דוד אברהם. |
|
| עריכה | מחיקה | |