| מאת:: ערן פסח | תאריך: 28/05/2007 22:47 |
| all we are is dust in the wind אליה שלנו.. ממי אני מתגעגע כל כך,כל פעם לשבת מול מסך ריק ולהרגיש מוזר זה משהו שכנראה לעולם לא אתרגל אליו.העולם משתגע עושה רושם -טילים עדיין נופלים פה על בתים אנשים ממשיכים להרוג אחד את השני על הכבישים הרבה רעש מכל מקום ודווקא שנדמה ששקט זה הדבר הכי מבוקש -כשאני יושב עכשיו שומע את שיר לשירה וחושב עליך יש בי שקט מצמרר שכזה,לא כזה שקט אני מבקש. אליה את כל כך חסרה לי .כל פעם שמשהו מעיק בי ואינו משתחרר אני בא לפה ומשחרר מעצמי ממש כמו שהיינו בחיים שלנו .הארוחות החיבוקים השיחות והסודות הריכולים הנגיעות הריחות הכל מהדהד בי אני מקווה שלעולם זה ישאר כך,שלא אשכח את אותם דברים שהיית ,אותם דברים שגרמת לי להיות בחייך.את שגרמת במותך לעולם לא אוכל לשכוח. אנגלה המדהימה פשוט מדהימה מנציחה אותך בחיוב בחיוך..ברור ממי קיבלת את תעצומות הנפש שהיו בך, האהבה לחיים ,האור. הייתי אצלך בבית איך שנכנסתי שר הייתה ישובה ומניקה התמונה הזאת הייתה ממיסה אותך ,אני רואה אותך בדמיוני יושבת לידה וקורנת משמחה דודה אליה. בואי אליי בחלום ותחייכי כי "חלב נוטף מחיוכך" נכון ,כמו שדבש זולג מעינייך. עוד מעט אזכרה לשנה ואני לא יוכל להגיע.בואי אלי בחלום ותחייכי. |
|
| עריכה | מחיקה | |