| מאת:: angela | תאריך: 18/06/2007 16:10 |
| מכתב אהבה לאליה - אזכרה אהבה, אליה כשחושבים עליך חושבים על אהבה. את אהבת, אהבת לאהוב, ונתת אהבה ועוד אהבה לכל הסובבים אותך. את בקסם האישי, בכנות ובתום שלך גרמת לכולנו להתאהב בך. חייך היו קצרים אך מלאי אהבה, אתגרים וחוויות, הספקת המון במעט הזמן שהיית כאן. השנתיים האחרונות שלך כאן איתנו הטביעו בנו את חותמך כל כך חזק, מחלתך הגיחה לחייך באיטיות חמקנית, מותירה אותנו אופטימיים לחלוטין, לא חשדנו במאום. אט אט סוד המחלה הנסתרת התגלה טיפין טיפין, וכל גילוי חדש חודר כמו סכין בגב, כואב, מפתיע ולא ניתן לעיכול. אין שום נוסחא בעולם הזה שיודעת להתמודד עם כאב שכזה. הייתה לך יכולת מיסטית לחוש ולראות את הנסתר, לחלום את העתיד. תמיד חלמת חלומות משונים שלימים התגלו כאמיתיים. אחד הרגעים שנחרטו עמוק עמוק בזיכרוני ונתנו לי את התובנה שהנשמה שלנו נשארת כאן לעולמים, ושינו את כל ההתייחסות שלי לעולם שאחרי, ממש בתחילת המחלה כשעדיין היינו שרויים בידיעה שיש לך כריש דם ותסחיף ריאתי, את שכבת במצב מאד קשה בטיפול נמרץ. אנחנו בזכותך לא הבנו כמה את במצב קשה כי את חיזקת אותנו בהתנהגותך המופתית בחוסן ובאופטימיות שבך. את תפסת את ידי והסתכלת עלי בעיניים הכחולות והמדהימות שלך במין מבט תוהה ועמוק, וסיפרת לי שהיה לך חלום. אמא, לא רציתי לספר לך, זה היה חלום כל כך חזק ואמיתי שפחדתי להוציא אותו החוצה. אבל עכשיו אני יכולה לספר לך, חלמתי עוד לפני האשפוז שלי, לפני שידעתי שאני חולה, שאני נמצאת למעלה ומסתכלת עליי שוכבת על מיטה, וכולכם מסביב מייבבים ובוכים, כולכם מדברים על מחלה מאד קשה שהייתה לי, ואתם מסרבים להיפרד ממני. ואני כלל לא הבנתי למה אתם בוכים, כי אני בעצם פה ורואה הכל, ואיך זה שאתם חושבים שם למטה שאני כבר איננה, אני רואה ומרגישה הכל. נתת לי מתנה. החלום נתן לי את הכוח להתמודד יום יום עם העזיבה שלך, במסר שנתת לי קיבלתי כוח והבנה שאת פה איתי. מרבית האנשים אינם מסוגלים להבין או לקבל את החשיבה הרוחנית, וזכותם, אנחנו כל האוהבים הקרובים שלך קיבלנו ממך מסרים ואותות חזקים. יש כאן איתנו שלוש נשים – שר, דוריס וריבי, הקשורות לאליה, שקיבלו ממנה ברכה ופריון. שלשתן נכנסו להריון בערך בזמן שאליה עזבה אותנו פיזית, כל אחת מהן הייתה אמורה ללדת בתאריך לגמרי שונה, ושלושתן ילדו באותו היום, באותה שעה ובאותו בית חולים, ובדיוק מה שהן רצו. אני זוכרת שהייתי אומרת לדוריס חכי ותראי, את תלדי יחד עם שר באותו היום ובאותו בית חולים. היא צחקה כי הן לא היו אמורות ללדת באותו הזמן, וכשזה קרה היא הייתה בשוק. שלושתן ילדו שלושה ימים אחרי יום הולדתך. אני התחלתי להבין דרך הדת שלנו שלמעשה אנשי הדת מעולם לא מתבטאים במוות, אלא פטירה. תהיתי וקיבלתי הסבר שבדת מאמינים שאדם פשוט נפטר מגופתו אך הוא לא מת. ביטוי נוסף שאנו שומעים מאנשי הדת הוא הלכה לעולמה, לא הלכה, אלא הלכה לעולם אחר. מי שירצה לשמוע עוד המון סיפורים מהמסרים שאליה שלחה לנו, מוזמן להקשיב בזמן אחר. אני כאן רק רציתי לומר לכם שאליה נמצאת איתי כל דקה וכל הזמן. אין רגע שאת לא עוברת בחוט מחשבותינו, כל דבר ששר ואני עושות, או שקורה, אנחנו משתפות את אליה, מדברות איתה, אולי ככה קל לנו יותר להתמודד, ולמרות זאת הגעגועים לחיבוק מאליה קורעים אותנו. רק חיבוק אחד, רק להריח אותה, להביט בעיניים המדהימות שלה. אני מתנחמת באתר המדהים שבנינו לה. אני כל יום נכנסת ולו לשנייה לראות שם את אליה מרימה כוסית לחיינו, מביטה בנו באותו מבט הורס. אליה בשנתיים האחרונות לחייה חדרה לליבם של כל כך הרבה אנשים, כאילו והיא צברה שעות נוספות של אהבה ולכידת כל הלבבות. כל האנשים הנפלאים שליוו אותנו ברגעינו הקשים נפלו ברשתה והתאהבו. רופאים בכירים, פרופסורים, אחיות, עובדות ניקיון, פקידות. כל מי שהיה בקשר איתה. הרופאים הבכירים ביותר הפכו לרופאים האישיים שלה, ונתנו לה את הזכות להתקשר אליהם בכל שעה נתונה. הם דאגו לה וביקרו אותה בכל מקום ובכל מצב מתוך אהבה ומסירות אין קץ. אורטל, האחד והמיוחד שההין לקחת את הסיכון ואת האושר באותו סל גדוש של רגשות אהבה ופחד, נתן לה ולנו רגעים של אושר, אהבה ותקווה. בעקבות אורטל אליה הגיעה לחברים יקרים שחדרו לחייה ונמצאים איתנו פה היום, ולעד. אליה לא זכתה להינשא ולהביא ילדים לעולם ולמרות זאת היא הותירה אחריה הרבה יתומים. יובל, חבר ונפש תאומה, נטלי בת דודתך שמבכה את עזיבתך כל יום, אמא של שמשון שהלכה בעקבותיך. אמא יקרה שלי שאין שנייה שהיא לא חושבת עלייך, אין יום ללא בכי וגעגועים. ואנחנו כאן חרדים לשלומה ומתפללים כאן ביחד איתך שנזכה ליהנות מאמא היקרה שלנו עוד שנים איכותיות. כל כך הרבה חברות הכי טובות, שלי שנושאת אותך עמה, בקי אחותי היקרה שאיתה אני כל הזמן חושבת עלייך, אבא, סבים. כולם כולם מאד מתגעגעים, אבא היקר שלי נפטר והוסיף לי כאב וגעגוע. אלעד נולד – לשר ואורי. ילד מקסים, וחסר לנו מאד שאת לא פה ליהנות ממנו. אלעד מסב לנו אושר רב ונחמה. סוף סוף אני סבתא. בשיא מחלתך את, ילדה שלי, אמרת לשר אחותך שאהבת הכי בעולם, שר שווה לי להיות חולה רק על מנת להבין כמה שאת אוהבת אותי. ולי, יום לפני שהלכת לעולם אחר, אחרי שאכלת את כל המטעמים שהכנו לך אמרת לי אמא, אני רק עכשיו ממש קולטת כמה אוהבים אותי כולם. אני מבטיחה שאני נשארת כאן עם כל האהבה הזאת. זכית, זכית, רצית אהבה וקיבלת. אנחנו כולנו כאן והרשימה היא ארוכה. אוהבים אותך. את מבלה איתי כל אירוע. בכל אירוע שאני נמצאת אני חושבת איך אליה הייתה מגיבה, איך היית קופצת משמחה מרימה את ידייך באושר, קורנת, נהנית מכל רגע. היה לך את זה, ידעת לשמוח, ידעת לשמח, והכי ידעת לספר לנו אחרי כמה נהנית. את חסרה לנו מאד, את מקבלת מכתבי אהבה לאתר שממלאים אותנו, נותנת לנו את התחושה שאנחנו כאן שומרים את אליה בתוך קופסת המחשב זמינה עבורנו בכל רגע נתון לראותך, להיזכר כמה יפה את, להתגעגע. את היית אין, סוף אוהבים אותך אליה לעד. |
|
| עריכה | מחיקה | |