| מאת:: ANGELA LANCIANO | תאריך: 30/04/2009 19:51 |
| מלאכית שלי קטנה שלי, אמא מתגעגעת, קראתיהשבוע מאמר של אמא שכולה שכתבה שהחיים מתחלקים לשניים,החיים שלפני ,והחיים שאחרי,וזה כל כך נכון,הכל נמדד אצלי לפי לפני שהלכת,ואחרי,והאחרי כל כך כואב ,רגיש,פתאם אני בוכה כמעט בכל סרט,בין אם הוא עצוב,ובין אם הוא מרגש,אפילו אירועים משמחים מביאים אותי לסף דמעות. את כל כך איתי,רקומה ,בכל חלקיק שבי,זורמת בכל נימי נישמתי,אוחזת בי מתוך הזיכרון ,והגעגוע,חושפת את העצב שמתחבא עמוק ,גואה,ומציף,כמהה לגעת לחוש ולו רק לשבריר של שניה ,לטבוע שוב במבט הטורקיז שלך,לשמוע את צחוקך המדבק,לראות דרכך את העולם בצבעים עליזים. כל כך הרבה קורה,כל כך בלעדייך,כל הכיף בלספר לך נעלם,נגוז,האין,אין,אין,אין..... איתי,איתי,איתי....תמיד,אוהבת אמא. |
|
| עריכה | מחיקה | |