| מאת:: טל הוניג | תאריך: 24/01/2010 22:41 |
| אל אל שמעתי לפני שעתיים ואני לא יכול לישון.איך זה יכול להיות הרי סך הכל היית איתי עד כיתה ג' בערך.אולי נפגשנו עוד פעם אחר כך. כנראה שהיית חקוקה אצלי עמוק עמוק בנשמה. כשישבת לידי בכיתה תמיד הצחקת אותי לפעמים בדרכך המיוחדת אפילו הבכת אותי.תמיד עם חיוך על הפנים תמיד מלאת שמחת חיים.וקורנת מטוב. לא זוכר אותך אפילו לרגע עצובה.אני זוכר כל כך טוב שאני מרגיש אותך יושבת לידי .אני זוכר כל תו בפנייך ויכול לשקוע בעינייך ,את הרגע שאחותי צילמה אותך אצלנו בגינה מריחה פרח-התמונה הכי יפה של ילדה אי פעם. שידעו כולם שאת ממשיכה בלבבות רבים. שידעו כולם שאת אל לא שוכחים! לעולמים... טל הוניג |
|
| עריכה | מחיקה | |