| מאת:: angela lanciano | תאריך: 30/05/2010 09:43 |
| מכתב מדודי שמואלי שלום אנג'לה, אני מרגיש קצת מוזר שאני כותב את המכתב הזה רק עכשיו. עברו כל כך הרבה שנים מאז שנפגשתי לראשונה עם אל בכתה ג-2 בבית ספר אהבת ציון, עברו גם הרבה שנים מאז שסיימתי את תיכון עירוני ד' ומאז לא פגשתי את אל, ובכל זאת, הלב שלי נצבט וכואב לי מאוד לשמוע על הטרגדיה הנוראית שעברתם לפני כמעט 4 שנים. רק לפני זמן קצר התודעתי לאסון הנורא וקראתי על המחלה הקשה בה חלתה. נכנסתי לאתר שבניתם לכבודה, לבי נצבט וחזרתי במנהרת הזמן לתקופות אחרות ומשותפות. אני נזכר שישבתי עם את ביחד באותו שולחן בכתה שרק הגיע לביה"ס,אני נזכר בשיעורי ההתעמלות, בחגים,בפורימון, בל"ג בעומר בככר המדינה, בטיולים, ב"הצעות חברות" שהצעתי לה, בריקודי הסלאו הצמוד במסיבות שלעולם לא אשכח, באופנוע הכבד של אביה של אל, בבית ברחוב גור שהיה היחיד עם סוכך חיצוני צהוב (אם זכרוני אינו מטעה אותי), בבית האב בככר המדינה ובעיקר בהרבה תום של ילדות שלעולם לא הייתי מחליף. אני זוכר שכילדים, תמיד ניסינו כילדים להרשים את אל, למשוך את תשומת לבה, היה באל משהו מהפנט, עיניים בצבע טורקיז עמוק,הרבה שמחה ויופי חיצוני ופנימי מאוד מאוד יחודי . בהמשך בחטיבה ובתיכון הקשר לא נשמר וכל אחד המשיך בדרכו, אך תמיד נשארה אצלי בלב פינה חמה לאל. אובדן הוא תמיד כואב ולצערי כבר כאבתי את כאבי האובדן, אולם בשבילי מותה בטרם עת של אל מסמל לא רק אובדן של אדם שהכרתי ושל חברה מהעבר, אלא גם געגוע לימים שחלפו, לתמימות, לילדות, לחלומות לתקוות, לנעורים ולעולם שנראה לנו אז פשוט הרבה יותר. היום אני כבר נשוי, אב לשתי בנות מקסימות ונמצא באוסטרליה בשליחות כבר מספר שנים. מחר אדליק נר לכבוד אל ואזכר בה באירועים ובימים עברו. למרות שאני לא אוהב לצטט זמרים, ובטח לא מילים של שלמה ארצי.. יש קטע קצר משיר שאני אוהב שהייתי רוצה להקדיש לאל : בנוף הבתים הישנים,אשר היו צילי בימי ילדות,חלפו הרבה שנים,חלפו הרבה שנים.נוף הבתים כבר מתפורר,וקירותיו נעלמים,חלפו הרבה שנים,חלפו הרבה שנים.בגן העדן של ילדותאשר היה פורח,הייתי חלק מהנוףהיום אני אורח. אל הייתה ותשאר אצלי בעולם הילדות שחלף. זה כואב ועצוב אך אני מקווה שהיא תשמור עלינו משם, מגן העדן של ילדות. אתכם בכאבכם, דודי שמואלי - בתמונה אני הבלונדיני שיושב ליד אל |
|
| עריכה | מחיקה | |