מאת:: יואב וסרמן | תאריך: 15/11/2010 16:27 |
לאל פרוכטר, שהלכה לבחורה הכי מיוחדת בשכבה, אל, עברו כבר יותר מארבע שנים, מאז שהלכת לעולם אחר, מאוד קשה לי לכתוב לך מכתב. את היית ונשארת מלכת השכבה. ובמקרה שלך, זה לא היה קשור לפוזות. את פשוט היית ונשארת בן אדם מיוחד. אחרי שהלכת, אז חשבתי, לאיפה אלוהים (אם הוא קיים), שלח את הנשמה שלך. נזכרתי במליון רגעים, שאני בעצם נוצר, ושלעולם לא אשכח. שושנה שנקטפה, משתקפת לה אי שם בכוכבים. אני המון זמן נסיתי לשכנע את עצמי שאת בעצם יושבת לך בים, משתזפת ושותה דרינק. אבל בשלב מסוים זה כבר לא עבד. שתיקה לא תמיד שווה זהב. אבל את היית זהב. יקר מפז. וחוץ מתמונה, כל מה מה שנשאר לי ממך זה שתיקה. אני מאמין שאת לא זוכרת כלום עכשיו, ממה שהיה. וזה בגלל שאני לא יכול לשאת את המחשבה שתסבלי. ממישהו שלא דיבר יותר מדי, וזאת בניגוד מוחלט לעובדה שהוא תמיד אהב אותך אהבת נפש. את ידעת את זה טוב מאוד. הייתי אומר לך את זה עכשיו, אבל בעולמנו שעונים זזים רק קדימה. היה שלום, יואב וסרמן. |
|
עריכה | מחיקה |