| מאת:: Guest | תאריך: 18/04/2011 18:07 |
| חג שמח אליוש נשמתי, היום ערב פסח, כל כך הרבה זמן עבר מאז עזבת אותנו, אותי, אני חוזר לפה אחרי זמן שלא ביקרתי ואני יושב וממלא את המקלדת בדמעות מלח שורפות. לפעמים נדמה לי שבעת שהלכת שחררת את עצמך ואותנו כבלת לזיכרון עד, עד מתי? לתמיד.... אם אמרו שהזמן הוא רופא אז הוא רופא איטי מאוד. יוצא לי לחיות את פעם לא מעט לאחרונה, בסנטימנטליות בלתי נסבלת אני חוזר לימים אחרים, ימים של פעם. ומי יותר ממך עיטרה את ימי חיי, אולי זה הגיל אולי זה אני, איך אין לי אותך לעבור את החיים, זה לא ברור. אף אחד לא יוכל לעולם לתפוס את מקומך. לפעמים נראה לי שהדבר היחידי היציב שהיה לי בחיים היית את. תמיד שם, תמיד מחייכת ומחזקת. ומה היום? ריק, וואקום חוסר וחסך. אני מתגעגע אלייך יפה שלי. המוות שלך אהובתי שזור בחיי לתמיד. אני רואה אותך תמיד בסביבה, מגיעה אליי בדמות מספרים 11:11. שלא תחשבי שאני לא שם לב. אני אוהב אותך כמו תמיד יובלי שלך. |
|
| עריכה | מחיקה | |