| מאת:: Guest | תאריך: 29/07/2012 10:01 |
| מכתב מאוחר הגענו פחות או יותר ביחד, אל ואני, לבי"ס אהבת ציון בכיתה גימל, כך שהכרנו המון שנים. אף פעם לא היינו חברות קרובות אך בהחלט הכרנו ובילינו הרבה זמן יחד לאורך השנים, במסיבות כיתה ובכלל. יש לי אפילו זיכרון ממנה מבי"ס היסודי שמשום מה נשמר לי- זה היה ביום הולדתי בכיתה ד' שאל הגיעה אליו (ושמחתי כי היא לא הייתה מגיעה לכל יום הולדת כי לעיתים הייתה אצל אביה) והייתה תחרות ריקודים ומחנכת הכיתה הפצירה בי לתת את הפרס לילדה בכיתה שמאוד השתדלה. ואני, בחוש צדק תמים של ילדה חשבתי שפשוט אי אפשר כי אל רוקדת הכי יפה בכיתה! נתתי לה את הפרס ושמחתי כי כ"כ הגיע לה. אני זוכרת שנפגשנו שוב אחרי הרבה שנים בלישכת האבטלה (אני חתמתי שם בזמן הלימודים לבחינת לשכה והיא אני לא יודעת בדיוק למה)- אני מניחה שזה היה ממש לפני שגילו את המחלה... היא קפצה עלי בחיבוקים ונשיקות - כזאת חמודונת והתרגשה שגילתה שאמא שלה יוצאת עם בן דוד של אמא שלי (איתן) ואמרה: "תארי לך איזה קטע אם הם יתחתנו..." אל תמיד הייתה חלק מהחיים שלי למרות שלא היינו חברות, גדלנו יחד ותמיד נפגשנו לאורך הדרך. אל, את יודעת, מותך הוא מהלומה קשה מאוד, זה ממש מרגיש לא אמיתי ואני תמיד מצפה לפגוש בך איפשהו. אל יודעת, אבל שר ואנג'לה תדעו שאל זכורה בליבי בדיוק באותו אופן ובאותה עוצמה כמו תמיד, הזמן לא משכיח כלל וכלל ותמיד תמיד אזכור אותה כאילו ראיתי אותה רק אתמול! אני בטוחה בטוחה שהיא מאושרת שם למעלה ושהיא כן מסתכלת על כולנו כאן מפעם לפעם (ואולי אפילו התחתנה..:) ). |
|
| עריכה | מחיקה | |