אל היקרה והאהובה
חזור לפורום
מאת:: Yoav Wassermann תאריך: 02/05/2015 23:30
אל היקרה והאהובה
לאל פרוכטר היקרה, האהובה, והנפלאה,
שלמדה איתי 12 שנה,
מכיתה א' עד סוף כיתה יב',
ובסוף התיכון גם היינו באותה הכיתה,
אבל יש לי ממך זכרונות מיוחדים
אפילו וגם מכיתות ו' וז', כשלמדנו בכיתות מקבילות.
אל יקרה ואהובה, תמיד היית בשבילי בן אדם
מאוד מיוחד, גם כשלא היינו בקשר.
תמיד חיבבתי אותך ואהבתי אותך, אל יקרה,
נשמתך עדן. כששמעתי שנפטרת אז לקחתי את זה מאוד
ונורא קשה. את היית אחד הפרחים הכי מיוחדים
של השכבה, בן אדם טוב, יפה, וכשרוני.
השכינה כל כך אהבה אותך שהיא חשקה בך,
ולקחה אותך מעל פני האדמה.
הכי טובים הולכים קודם.
תמיד תישארי מיוחדת בשבילי.
אני מבקש סליחה שלא באתי לאזכרות ולקבר,
היו לי אילוצים וזה לא תירוץ,
בגלל שאת בצד השני, למעלה,
אז אני לא צריך לספר לך
שבנס אני כאן, ולא איתך שם.
גם היום, כמה וכמה שנים אחרי,
ובטח הרבה אחרי שסיימנו התיכון,
אני מתגעגע אליך.
רציתי לספר לך,
שכמה שנים אחרי שהלכת,
מצאתי במגרה מכתב ישן, שקיבלתי
ממך, מרונית מושקטבליט, ומשי לב.
אל יקרה, שתנוחי בשלווה ובכיף בגן עדן,
ואם את בגלגול הבא, אז אני לא צריך שתזכרי
את הגלגול שבו למדת איתי, אלא רק שיהיה לך טוב.
חיבוק ונשיקה, מיואב וסרמן,
שבגיל 11/12, היה לדבריך "חתיך" :-)
יש לך אצלי עמוק בלב זכויות, שאי אפשר לקחת
ולגנוב.
את היית שמחת החיים של השכבה.
יפה שלי. תמיד אזכור אותך. באהבה חיבה ואחווה,
יואב.
"פעם בשבוע, מכירים בן אדם, ופעם אחת,
מאבדים חבר בעולם... ופעם אחת תדליקו נר לרגליכם,
ותגידו תודה" (רפי פרסקי - פעם בשבוע 1991).
"הוא לא שכח אותה מהר... מעל קברה,
אבק ניער, הוא קרא לה, הוא קרא לה" (משינה - 1985).
עריכה | מחיקה