| מאת:: אנג'לה לנצ'יאנו | תאריך: 17/07/2017 20:51 |
| לחגוג איתך אך בלעדייך לולי שלי אתמול חגגתי יום הולדת,לא ממש חגגתי עבדתי כרגיל ובכל זאת את יודעת שהיום יש ווטסאפ ופייסבוק ואני לא הפםקתי לקבל ברכות עוד ועוד ועוד המון ברכות מרגשות לא אחדות ולא עשרות מאות,מרגשות מחמיאות ואני הייתי בעננים, כמה הערכה וכמה מחמאות,ובסוף היןם שיכורה וספוגה הגעתי למיטה ואת אי שם לא היית נוכחת בברכות בהתרגשות בשמחה ואת כל כך חסרה, את ידעת למנף ולהעצים כל אירוע וכל שימחה,איתך כל התרגשות הפכה לחגיגה,אני לאחרונה בורחת מההתמודדות עם ההעדרות שלך מחיי היום יום, אני פוחדת להפנים שאת לא כאן אין לי אומץ ויכולת נפשית להגיד לעצמי שאת באמת רחוקה, אני עדיין אוחזת בך בזכרונות בחיבוק, השנה באזכרה שלך בפעם הראשונה אני לא יכותי להגיד כלום, משהוא בקיר בחומה האיתנה שלי התערער ואני פשוט נדמתי, לא יכולתי לומר מאומה,כולם חיכו שאני אדבר עלייך,לא יכולתי, אני מבטיחה שבשנה הבאה אני אהיה שוב אנג'לה החזקה שיודעת להעביר את הכל למצב של חיים ושמחה ואופטימיות,טוב גם לי מותר להיות לפעמים חלשה אבל רק למעט זמן,זהו החיים מבקשים שאני אחזור להיות שוב אנג'לה מקווה לעמוד באתגר אני כל כך מתגעגעת כל כך רוצה חיבוק כל כך מתוסכלת שאת לא כאן איתי קרוב ממי שלי אוהבת אותך מתגעגעת וגם עצובה,מה לעשות, גם לי מותר,קצת, אני מבטיחה להיות מחר שוב גיבורה בשבילך בשבילי ובשביל החיים שממשיכים לפעום |
|
| עריכה | מחיקה | |